GAD (Generalized Anxiety Disorder)
חרדה אשר אינה מתייחסת לגורם או למצב ספציפיים מעוררי חרדה ומכאן שמה - מוכללת
היא הפרעת החרדה השכיחה ביותר, ומאופיינת בדאגנות, אי שקט ופחד לא מוסבר.
קריטריונים לאבחון:
· חרדה ודאגה מתמשכת לגבי אירועי חיים ("חיוביים" ו"שליליים" כאחד)
· קושי בוויסות רגשות אלו (ובמחשבות הנלוות להן)
· מצוקה או פגיעה בתפקוד כתוצאה מהחרדה
· הופעתם של לפחות שלושה מהסמפטומים הבאים (למשך כשישה חודשים):
עייפות, קשיי ריכוז, חוסר שקט (מתח שרירי), הפרעות בשינה, רגזנות.
סיבות:
כמו בכל סמפטום נפשי, גם החרדה נובעת מכאב או קונפליקט פנימי, מודע או לא מודע, ובכל אופן, כזה ששווה לתת עליו את הדעת. הדאגה התמידית מתחפשת ומחליפה שמות ותכנים, שברבים מהמקרים מסתירים חרדה עמוקה יותר, שמבקשת את תשומת לבנו.
טיפול:
ישנן כמה דרכים אפקטיביות להתמודדות עם חרדה מוכללת.
טיפול CBT מאפשר להתחקות אחר דפוסי חשיבה מעוררי או מגבירי חרדה. הוא יכול לאפשר הקהיה הדרגתית של תגובת החרדה וויסותה, דרך הצעת חלופות קוגניטיביות ושימוש בטכניקות הרגעה.
תרגול של מיינדפולנס (קשיבות) עוזר להרגעה של הגוף ומערכת העצבים הסימפטטית ועשוי מאוד לתרום להורדת רמות מתח וחרדה.
טיפול דינאמי – פותח מרחב בו אפשר לשהות עם החרדה ביחד, להכיר אותה, ואף להתיידד אתה, ולגלות מה מסתתר מאחוריה. להמשך קריאה לחצו כאן
התמקדות וחרדה – לקריאה לחצו כאן
מתוך הקליניקה
החרדה המוכללת מאופיינת לרב בחשיבה קטסטרופלית. התכנים שמזינים אותה לכאורה, יכולים להשתנות מאדם לאדם, מרגע לרגע וממקום למקום. מחשבה אחת תמימה יכולה להיקשר בשרשרת של מחשבות וכל חוליה בשרשרת אחראית לתרחיש קטסטרופאלי כזה או אחר.
אפשר ממש לדמיין מסלולים סינפטים של אסוציאציות, כמו רשת של חוטים עם תחנות, ביניהן עובר זרם חשמלי מעגלי. רומינציה היא עוד דרך לתאר חשיבה מסוג זה. כשסובלים מחרדה מוכללת אז כמעט ואין רגע נחת.
מטופלת מספרת שהיא מודאגת משיחת מעלית שהיתה לה אתמול עם אחת משכנותיה בבניין בו גרה. מיותר לומר שהיא מודאגת גם מכך שזה ככ מדאיג אותה :) אבל דיה לדאגה בשעתה.
אז בנוגע לדאגה המקורית: היא חוששת שלא הסבירה את עצמה בברור והשאירה רושם מוטעה עליה. כשהיינו עם זה, יכולנו לעקוב צעד צעד אחר החוליות בשרשרת הקטסטרופה שהיתה תלויה לצווארה. החוליה הראשונה היתה הדאגה לעיל בדבר אי ההבנה. החוליה השניה היתה החשש מפני התפשטות שמועה כוזבת. משם עלייה לדרג בעלי הדירות בשיוט אסוציאטיבי עד לפינויה מדירתה וההשלכות לכך על חיה.
החרדה המוכללת עשויה להיות מורגשת גם כמו אי שקט שמלווה אותנו ביום יום. בד"כ ננסה להימלט ממנו באמצעות הסחות דעת: שיטוט מרובה במדיות חברתיות, צפיה מתמשכת במסכים, בינג'ים של סדרות, צריכה מוגברת של סמים קלים (או כבדים), משוקעות יתר בעבודה. בכל אלה אנחנו נעזרים על מנת שלא להרגיש אותה.
בראיה לאחור, חלקנו עשויים לגלות שהיא תמיד היתה שם, וליוותה אותנו בעוצמות שונות. אפילו אם לא היינו ערים לכך, ייתכן שנגלה שבעצם תמיד היינו מודאגים: כשהמוקד לדאגה שהעסיקה אותנו זמן מה נפתר, היא מיד מצאה עניין בדבר מה חדש, קצת כמו שעוברים בלחיצת כפתור מבלי משים, מסדרה ארוכה שהיינו מושקעים בה, לבאה.
במובן זה, המעבר מדאגה כזו לאחרת דומה למעבר בין סדרות. שניהם מהווים ביטוי או הסחה מאיזו חרדה סמויה. כך היא נודדת לאורך החיים מסדרה לסדרה ומסרט לסרט.
ייתכן גם שהתחושה של חוסר שקט או אי נחת, חדשה לכם וקשורה לנסיבות חיים ספציפיות ואקטואליות שעוררו אותה. כך או כך, האפשרות לעצור ולשהות אתה, היא לרב מאיימת, והזמינות של אמצעי בריחה מנצחת. כך או כך, היא לא מקבלת אפשרות אמיתית לבטא את עצמה.
חשבו על ילד שפוחד בלילה מהחושך; בכניסה לחצר הבית, במעבר במסדרון בין החדרים. בחושך אנחנו רואים צלליות, סילואטים של מציאות, או שלא רואים כלל. בטיפול יש מישהו שנותן יד, מלווה בדרך ומאיר את הצללים. חלקם היסטוריים, חלקם עכשוויים.
בעולם הטיפול נהוג לחשוב שאנחנו מפחדים ממה שכבר קרה. הקטסטרופה או השבר ממנו יפחד מטופל אחד, שונה מזה של מטופל אחר, ונובע מההיסטוריה האישית שלו. הוא נולד ברגע של כאב – פרטיקולרי לכל אחת ואחד. לרב, זה כאב שהיה אך לא נחווה - במובן שלא היה מי שיתן לו מקום ויהיה בו אתנו. במובן הזה (ובעוד מובנים), החרדה היא תולדה ופחד מפני מה שכבר קרה.
התמקדות וחרדה
כשמאירים מקום חבוי, שהיה שרוי בעלטה (אפילו אם רק חלקית), מרגישים הקלה.
התמקדות מדגימה זאת באופן מובהק. אפשר להבחין ברגעים של הקלה מסוג זה, כשנותנים משמעות לתחושה, שמקפלת בתוכה עולם. כשאומרים את המילה המדוייקת המתארת אותה. וזה לא משנה אם מדובר בתחושה נעימה או לא, במילה "טובה" או לא, הגוף יגיב בנשימה ספונטנית עמוקה ובהקלה.
Comments