​

הגישה הדינמית בפסיכותרפיה היא הבסיס לעבודתי. היא הקרקע עליה אני הולכת.

בנוסף לשיחה, אני נעזרת בכלים חווייתיים ובחיבור לגוף.

הכלי המרכזי שלי לצורך זה, הוא התמקדות ולצדו מיינדפולנס, ווייס דיאלוג ותקשורת מקרבת.

מניסיוני (ובהלימה עם נטייה הולכת וגוברת בשדה הטיפול), העבודה עם שיטות השמות פוקוס על החוויה וההקשבה לגוף בתוך חדר הטיפול, מניעה תהליכים שלשיחות "רגילות" נדרש לעיתים זמן רב יותר להניע. יחד עם זאת, הבחירה אם לשוחח בלבד, או לשלב כלים אלה, תלויה בתכנים שעולים במפגש, במטופל עצמו ובמטרות הטיפוליות בכלל.

​

קצת על התמקדות

'התמקדות' (פוקוסינג) היא טכניקה שפיתח הפסיכולוג והפילוסוף יוגי'ן ג'נדלין בשנות השישים, בעקבות מחקר בן 15 שנים שערכו הוא ועמיתיו באוניברסיטת שיקאגו (בשיתוף עם אוניברסיטאות אחרות). מחקר זה ניסה להתחקות אחר הגורמים להצלחת טיפול. הקשבה להקלטות של אלפי שעות טיפול, הובילו את החוקרים למסקנה שהצלחת טיפול אינה טמונה בגישה הטיפולית של המטפל, אלא במטופל עצמו, ולא במה שהוא אומר, אלא בדרך שבה הוא אומר זאת. ג'נדלין התחקה אחר אותה הדרך, שמקופלות בה איכויות של נוכחות וקשיבות, ופיתח שיטה, אינטואיטיבית ביסודה, אשר מסייעת לכל אדם לעבור תהליך ממוקד של העמקה והיכרות עם עצמו. 

ההתמקדות מאפשרת הקשבה לתחושות שעולות מתוך התכנים שמעסיקים אותנו, ושלא תמיד אנו נותנים עליהן את הדעת. כשאנו מקשיבים להן, הן מגלות מידע עמוק בהרבה מזה שנראה על פני השטח. התהליך מתקדם בתנועה בין הממדים; הרגשי, המנטאלי והפיזי (תחושות "בטן"), תוך שימוש באסוציאציות חופשיות, דמיון, זיכרונות.

הסשן מתנהל כשיחה המונחית ע"י המטפל באמצעות שאלות והפנית תשומת לב לתחושות הסומטיות. לקריאה נוספת לחצו כאן.

​

קצת על ווייס דיאלוג

ווייס דיאלוג היא שיטה שפיתחו הפסיכולוגים ד"ר סידרה והאל סטון בשנות ה- 70 (לשיטה שורשים והדים בשדה הטיפול, מהארכיטיפים של יונג, דרך תאטרוני הנפש של מקדוגל ועוד, והיא חיה ומתפתחת עד היום).  
במרכזה הכרות ודיאלוג עם החלקים השונים בתוכנו, אשר בשפה של ווייס דיאלוג נקראים דמויות. ריבוי דמויות בתוכנו היא תופעה טבעית וכלל אנושית. העבודה עם ווייס דיאלוג מאפשרת התבוננות ושיח עם דמויות אלו, והבנה של התפקידים והמניעים שלהן. היא מביאה לקבלה של החלקים השונים בתוכנו, לצד אי הזדהות אתם. כל זאת בדרך מפתיעה ומהנה. לפי גישה זו, אנחנו סך כל הדמויות שבתוכנו ולא אף אחת מהן.
העבודה עם דמויות מחזירה את השליטה ל"עצמי" ומיצרת מרחב של "אני מודע", בו אפשר לקבל את הדמויות, לעזור להן, להיעזר בהן, לבחור בין רצונותיהם המנוגדים לעיתים, ולהשתחרר משעבוד אליהן. באופן זה העבודה עם ווייס דיאלוג מגדילה את חופש הבחירה שלנו, פורמת קונפליקטים ללא מאמץ, ומאפשרת חווית חיים עשירה יותר.
הסשן מתנהל כשיחה של המטפל עם שתי דמויות קוטביות של המטופל (למשל דמות שרוצה שמשהו יקרה ודמות שלא רוצה) ו"האני המודע" שלו.
​

​